בליל 4 באפריל 2017 התנפצה השלווה של רובע בלוויל בפריז כאשר שרה חלימי, רופאה ומורה בגמלאות בת 65, נפלה קורבן למתקפה אכזרית וקטלנית בדירתה. חלימי, חברה מכובדת בקהילה היהודית בצרפת וניצולת שואה, ישנה במיטתה כאשר שכנה, קובילי טראורה, בן 27, נכנס בכוח לביתה. התקיפה הגיעה לשיאה באקט אלים מחריד: טראורה היכה את חלימי קשות ואז השליך אותה מחלון בקומה השלישית, וגרם למותה.

המעשה הנתעב הזה לא היה רק טרגדיה אישית למשפחת חלימי, אלא גם תזכורת בולטת לאנטישמיות שעדיין רוחשת בחלקים מהחברה הצרפתית המודרנית. במהלך התקיפה דווח כי טראורה צעק 'אללה אכבר' (אלוהים הוא גדול) ומאוחר יותר הכריז שהוא הרג את השטן, תוך ציון מפורש, כי 'היא יהודיה. חייב להיות לה כסף' בזמן התקיפה. המרכיבים הללו, לצד זהותה היהודית של חלימי, הובילו לזעם ולאבל נרחבים, במיוחד בקהילה היהודית, והציתו שיח לאומי על אופי האנטישמיות בצרפת.

לאחר האירוע, השלטונות הצרפתיים היססו תחילה לתייג את הרצח כאנטישמי, החלטה שגררה ביקורת מצד דמויות בולטות ואינטלקטואלים. בסופו של דבר הכירה הממשלה במניעים האנטישמיים של הפשע. עם זאת, ההליכים המשפטיים סביב טראורה הפכו למוקד מחלוקת כאשר הוא הוכרז כמי שאינו אחראי מבחינה פלילית למעשיו עקב אפיזודה פסיכוטית שנגרמה מצריכת קנאביס. פסיקה זו אושרה שוב בבית המשפט בצרפת בשנת 2021, מה שעורר עוד יותר את הדיון הציבורי על ההצטלבות בין אחריות פלילית, בריאות הנפש וההכרה באלימות אנטישמית.

הרצח של שרה חלימי, שאירע לאחר טרגדיות דומות, הדגיש את האיום המתמשך של אנטישמיות ואת המורכבות של טיפול בפשעי שנאה במערכת המשפט. חלימי, הזכורה כאם מסורה לשלושה ילדים, הקדישה את חייה לאחר הפנסיה לטיפוח וחינוך הדור הבא, והותירה אחריה מורשת של טוב לב וחוסן שנקטעה באופן טרגי על ידי מעשה של שנאה בלתי נתפסת. מכריה ומוקיריה אינם מתאבלים רק על החיים שאבדו, מותה משמש גם כקריאה נוקבת לפעולה נגד רוח הרפאים התמידית של האנטישמיות בחברה המודרנית.