סוסביץ דה לווינסון ליליאנה גרסיאלה
גרסיאלה סוסביץ: מוקד של כוח ונדיבות, שהאירה את חייהם של אחרים
סוסביץ דה לווינסון ליליאנה גרסיאלה (גיל: 42), חללת פעולת איבה בבואנוס איירס, ארגנטינה, 1992
גרסיאלה נולדה בבואנוס איירס בשנת 1950, לאביה ולאימה, אחותה הבכורה דיאנה, ואחיה הצעיר מרסלו. הייתה לה ילדות מאושרת, מלאה באהבה וחום.
גרסיאלה נישאה, הקימה משפחה משלה, ונולדו לה שלושה ילדים: מטיאס, קרולינה ואריאנה. היא תמיד הייתה אם נוכחת ומסורה. כשהבחינה בכמה מאפיינים יוצאי דופן בהתפתחות בתה הצעירה, היא ביקרה רופאים, גנטיקאים וחקרה את הנושא עד שמצאה את האבחנה הנכונה. מרגע שעשתה זאת, היא חרתה את המאבק הזה על דגלה, ונתנה מעצמה בנדיבות, מוכנה לסייע למשפחות אחרות להכיל ולבנות קהילה, גם אם זה כרוך בקשיים. חייכנית, חברותית ודברנית, היא בנתה רשתות וחיפשה איך להוציא מכולם את המיטב, כדי להתקדם ובכך גם להקל על עצמה, וזה לא היה עניין פשוט.
גרסיאלה סיימה את לימודיה בבית הספר, למדה כמה קורסים והחלה לעבוד בחנות לבגדי ילדים עם אביה, אחר כך עבדה בקהילה היהודית ולבסוף בשגרירות ישראל, שם שימשה פקידה. אביה, קרלוס סוסביץ, נעשה, למרבה צערו, לאחד האנשים הבולטים במאבק הבלתי פוסק לצדק שמשפחות הקורבנות והניצולים ממשיכות לקיים עד היום.
גרסיאלה לקחה הכול על כתפיה: הבית, הילדים, המשפחה, החברים, האירועים. היא הייתה יזמית ונלהבת, הסתפקה במועט והייתה לה יכולת לשפר כל מצב בגישה חיובית, אחת מתכונותיה הרבות. גרסיאלה תמיד משכה קדימה.
היא יכלה לאלתר מפגש חברתי, תוך שהיא משתמשת במה שהיה לה אותו רגע במקרר, רק כדי לרכז את המשפחה ולחלוק רגע נחמד. היא ידעה להכין פרח מעלי חסה ולהוציא חיוך מבתה שלא ששה לאכול אותה.
היא ידעה ליצור תחפושות לכל ילדי המשפחה, ביצירתיות מדהימה. או להוציא את הגיטרה בכל מקום ולהחיות מסיבות, ערבים סביב המדורה או ערבי קריוקי, היא הצליחה לגרום אפילו לאבנים לשיר, עם האופי העליז והתוסס שלה.
היא ידעה ליצור מזכרות ממעט אמצעים, לאפות עוגות, לבשל קציצות ברוטב עגבניות, היא ידעה לעשות כל כך הרבה דברים...
חברותית, יקרה, עמיתה, חברה טובה, היא ידעה להקשיב ולייעץ, ביקשה רק את רווחתם של אחרים. גרסיאלה חלמה לבנות בית שבו אריאנה תחיה בעתיד בשלווה. היא מעולם לא זכתה לראות את זה, ולא פגשה את נכדיה, ולא ידעה על המאמץ העצום שעשה בעלה כדי להתקדם עם המשפחה לאחר עזיבתה; וגם לא על המאבק חסר האנוכיות של אביה, קרלוס, כנגד האדישות, השתיקה והשכחה.
גרסיאלה עדיין נוכחת בפרטים, במחוות, בהוויה של הדור החדש, שזכה להכיר בחותם שהותירה בעולם הזה, לעתים שמח ולעתים אכזרי.