המתקפה על בית הכנסת אל גריבה בג'רבה, תוניסיה, ב־11 באפריל 2002, ניצבת כאחת מפעולות הטרור הקטלניות ביותר בתולדות המדינה, ומציינת יום אפל הן לתוניסיה והן לקהילה היהודית העולמית. המעשה הנתעב הזה לא רק כיוון למקום פולחן אלא גם פגע בלב המוניטין של תוניסיה כאומה שלווה ומסבירת פנים, והשפיע באופן ניכר על תעשיית התיירות שלה ועל היחסים הבין־לאומיים.

רקע כללי:

בית הכנסת אל גריבה, אחד המקדשים היהודיים העתיקים בעולם, ממוקם באי ג'רבה. זהו אתר עלייה לרגל בעל היסטוריה עשירה ומשמעות תרבותית, אשר במשך מאות שנים מושך אליו מבקרים רבים מרחבי העולם. למרות מיקומו המרוחק, תהילתו של בית הכנסת בפזורה היהודית עשתה אותו ליעד סמלי בעבור קיצונים המבקשים להפיץ את מסר השנאה וחוסר הסובלנות שלהם.

פרטים על הפיגוע:

ביום הפיגוע נסעה משאית מלאה בבלוני גז טבעי עד לפתח בית הכנסת. הרכב, מוסווה כמשאית שירות, הופעל על ידי הנהג שזוהה כניזאר נאואר, אזרח תוניסאי עם קשרים עם באל־קאעידה. הפיצוץ גרם למותם של 21 בני אדם, בהם 14 תיירים גרמנים, 2 אזרחים צרפתים ו־5 תוניסאים. כ־30 בני אדם נוספים נפצעו. המתקפה תוכננה בקפידה וגרמה למספר רב של נפגעים, כשהיא מכוונת לתיירים זרים כדי למשוך תשומת לב בין־לאומית ולשבש את הכלכלה התלויה בתיירות של תוניסיה.

קורבנות הפיגוע:

קורבנות הפיגוע בבית הכנסת באל גריבה היו בעיקר תיירים זרים שהגיעו לג'רבה כדי לחקור את האתרים ההיסטוריים שלה וליהנות מיופיה. התיירים הגרמנים, חלק מקבוצה גדולה יותר שביקרה בתוניסיה, נשאו את נטל הפגיעה. האובדן שלח גלי הלם בגרמניה ובאירופה, והדגיש את הגלובליות של הטרור ואת אופיו חסר ההבחנה. הקורבנות התוניסאים כללו אנשי ביטחון ואזרחים, והדבר הדגיש את ההשפעה המקומית של הטרור העולמי.

בעקבות התקיפה נרשמה עלייה רבת־משמעות באמצעי האבטחה ברחבי תוניסיה, במיוחד באתרי תיירות ומקומות פולחן. התקרית עודדה שיתוף פעולה בין־לאומי במלחמה בטרור והדגישה את הצורך בערנות ובסולידריות במאבק בקיצוניות.

הפיגוע בבית הכנסת באל גריבה נותר תזכורת טרגית לאיום המתמשך של הטרור ולחשיבות ההגנה על מרחבים קדושים ועל חיי חפים מפשע מפני מעשי אלימות. הפיגוע המחיש את חוסנן של קהילות מול טרגדיות כאלה, שכן בית הכנסת מוסיף להיות אתר עלייה לרגל וסמל לרוח המתמשכת של העם היהודי.